Peah
Daf 10b
משנה: 10b וְאֵילּוּ מַפְסִיקִין לְפֵיאָה הַנַּחַל וְהַשְּׁלוּלִית וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים וּשְׁבִיל הַיָּחִיד וּשְׁבִיל הָרַבִּים הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים. הַבּוּר וְהַנִּיר וְזֶרַע הַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַפְסִיק אֶלָּא אִם כֵּן חָרַשׁ.
Traduction
Les objets suivants (121)''Babli, (Baba Qama 61a); (Baba Batra 55b); (Menahot 71b); Torath Cohanim, section Kedoschim ou (Lv 19).'' servent de séparation entre deux champs (et entraînent pour chacun d’eux l’obligation de la pea): un cours d’eau, un canal, un chemin particulier (de 4 coudées de large), une grande route (large de 16 coudées), un sentier général ou particulier (122)Voir Baba Batra 99b., qui est aussi bien établi en été qu’en hiver, un champ en friche (123)Dans ce sens le mot Bôr est employé par le traducteur chaldéen Onkelos, (Gn 47, 19)., un autre nouvellement cultivé (124)Ce terme de Nir se retrouve dans (Jr 4, 3)., ou un terrain contenant d’autres semences. Quant à la partie fauchée pour servir de pâturage, c’est une séparation selon l’avis de R. Meir; mais, selon les autres sages, cette dernière séparation n’est réelle que si cette portion agraire a été de nouveau labourée (ce qui ressemblerait à l’un des cas précités, au Nir).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואלו מפסיקין לפאה. שדין הפאה אם יש לו שתי שדות צריך להניח מכל שדה ושדה כדדריש בת''כ ומייתי לי' בגמרא שנאמר שדך שלא יוציא משדה לחברתה ואילו מפסיקין שתהא השדה נחשבת כשתי שדות וצריך להניח פאה מכל אחת בפ''ע:
הנחל. נהר מלשון נחלי מים:
והשלולית. אמת המים המחלקת שלל לאגפיה שהאמות אחרות של מים שותין הימנה:
ודרך היחיד. ארבע אמות.
ודרך הרבים. ט''ז אמה ולא נקט לה אלא משום הסיפא דקתני שכל אלו אין מפסיקין באילן וקמ''ל דאפי' דרך הרבים שהיא רחבה [ט''ז] אמה אינה מפסקת באילן:
ושביל היחיד. ושביל הרבים. שביל זוטר טובא דשקל כרעא ומנח כרעא ואשמעינן דאפי' שביל דרבים אם הוא קבוע בימות החמה ובימות הגשמים. כלומר שמהלכין בו אפי' בזמן שהשדות זרועות בימות הגשמים אז הוא מפסיק בין השדות ואם לאו לא מפסיק:
והבור. שדה בורה שלא נעבדה ונשארה שממה. והאדמה לא תשם. מתרגמינן וארעא לא תבור:
והניר. חרישה כמו נירו לכם ניר:
וזרע אחר. כגון ששתי שדות זרועות חטים וההפסק שמפסיק ביניהם שורה אחת זרוע מין אחר ומפרש רבי יוחנן בגמ' שיעור רוחב הבור והניר והזרע אחר כדי שלשה תלמים של פתיח שעושים בתחלת המחרישה:
והקוצר לשחת. תבואה שלא הביאה שליש וקוצרין אותה ממקצת השדה להאכיל השחת לבהמתו מפסיק אם הוא מעבר אל עבר דקסבר רבי מאיר כל לשחת לאו קצירה היא:
וחכמים אומרים אינו מפסיק. דקסברי אתחלתא דקצירה היא הלכך אינו מפסיק אא''כ חרש את המקום שקצרו לשחת והו''ל שדה ניר והלכה כחכמים:
הלכה: וְאֵילּוּ מַפְסִיקִין לְפֵיאָה. שֶׁנֶּאֱמַר שָֽׁדְךָ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִשָּׂדֶה לַחֲבֵרָתָהּ.
Traduction
Si les champs sont divisés, il faut donner la pea pour chacun, parce que la Bible dit: ton champ (Lv 19, 9); cela veut dire qu’il faut la donner de chaque champ en particulier, sans dispenser celui du voisin par le sien.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שנאמר שדך. והכי דריש לה בת''כ פרשה קדושים שדך לחייב על כל שדה ושדה מכאן אמרו אלו מפסיקין לפאה הנחל וכו':
וְאֵינוֹ מְחוּבָּר. וְאִין תֵּימַר מְחוּבָּר הוּא אֲפִילוּ שְׂדֵה הָאִילָּן מַפְסִיק. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים וְאֵינוֹ מַפְסִיק לְאִילָּן אֶלָּא גֶדֶר. הָא גֶדֶר מְחוּבָּר וְאֵינוֹ מְחוּבָּר. אִין תֵּימַר מְחוּבָּר אֲפִילוּ שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ לֹא מַפְסִיק דְּתַנֵּינָן שֵׁעָר כּוֹתֵשׁ אֵינוֹ מַפְסִיק אֶלָּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּל. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ מְחוּבָּר. אִין תֵּימַר מְחוּבָּר הוּא אֲפִילוּ מִצַּד אֶחָד מַפְסִיק דְּתַנִּי אִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ מִיכָּן וּמִיכָּן אֵינוֹ מַפְסִיק. הָא מִצַּד אֶחָד מַפְסִיק.
Traduction
Les séparations énoncées dans la Mishna sont réelles et il n’y a nul contact entre les champs; car, si elles avaient même lieu en cas d’une petite jonction, il suffirait d’un canal pour constituer la séparation entre deux champs d’arbres. Or, on enseigne plus loin (§ 3): ''Tout cela sert de séparation entre les champs ensemencés; mais entre les plantations d’arbres, il faut comme division un mur'' (et non un canal). Poussant plus loin la preuve, on peut se demander si le mur est considéré comme en partie joint (lorsque la clôture ne sépare pas tout-à-fait les 2 champs), ou s’il en est bien séparé? C’est évidemment cette dernière supposition; sans quoi, la séparation serait annulée lorsque, par dessus le mur, les branches des arbres s’entremêlent, comme on a enseigné (ib.): ''cette séparation est annulée si, par dessus le mur, les branchages des arbres s’entremêlent, et l’on donne une pea pour le tout''; il en résulte donc que le mur n’est pas considéré comme adhérent (et la séparation est complète). Si l’on admettait le contraire (la jonction), il ne pourrait y avoir interruption même d’un côté; car on a enseigné: ''si pardessus le mur les branchages s’entremêlent des 2 côtés, il n’y a pas d’interruption''. Si donc c’est d’un côté seul, l’interruption est réelle (il y a donc deux preuves diverses pour son avis).
Pnei Moshe non traduit
ואינו מחובר. אנחל קאי. כלומר שא''צ שיהא מושך ומפסיק על כל פני השדה כולה מקצתה אל קצתה הכל בחיבור אחד בהמשכה אלא אפי' אינו מחובר כולו ופיסקי פסקי מושך הוא בכל השדה לארכה מפסיק הוא לפאה וה''ק בהדיא לקמן נחל אע''פ שאינו מושך נתכוין וכאן מכריח הש''ס להאי דינא כדמפרש ואזיל והדר קאמר לה לקמן לאשמעינן ההפרש שבין נחל לשלולית:
ואין תאמר מחובר הוא. דאת''ל שצריך שיהא מחובר המשכתו מבלתי הפסק בו ועל כל השדה בארכה א''כ הוה קשה אפי' בשדה האילן יהא מפסיק:
דתנינן תמן. בהלכה ג' הכל מפסיק לזרעים כל אילו שאמרנו הנחל והשלולית וכו' לזרעים הוא דמפסיק אבל לשדה האילן אינו מפסיק אלא גדר.
האי גדר מחובר ואינו מחובר. כעין בעיא היא וסיומא דמלתא דהאי הוכחה היא דמכאן אתה למד שא''צ שיהא הנחל מחובר דהרי האי גדר דשדה האילן מאי אמרת לפרושי ביה אי במחובר דוקא שהוא מושך על פני כל השדה מבלי הפסק או דלמא אפי' אין הגדר מחובר על פני כל השדה אלא במקומות מקומות הוא ובין הכל נראה דכמחלק את השדה הוא:
אין תימר מחובר וכו'. כלומר ע''כ אתה אומר דבגדר אפי' הוא אינו מחובר בהמשך על כל השדה מפסיק הוא דאם תאמר במחובר מיירי א''כ וכי אפי' שער כותש בדין הוא שלא יפסיק בתמיה וכלומר דהוה קשה אהא דתנינן שם אם היה שער כותש שענפי האילן מעורבין זה עם זה כשער כותש אינו מפסיק ואמאי לא מפסיק הרי אם הגדר נמשך על פני כל השדה מבלי הפסק בדין הוא שאפי' בשער כותש יהא מפסיק אלא ודאי הדא אמרה דמיירי שאינו מחובר כ''א במקומות מקומות הוא והלכך מהני השער הכותש שלא יהא מפסיק:
אין תאמר מחובר הוא אפי' מצד אחד מפסיק. זו הוכחה אחרת הוא וכלומר ועוד דאם תאמר במחובר איירי א''כ נהי דמאי דקשיא לן מהאי דשער כותש מצית לשנויי דמכיון שהענפים מהאילן מעורבים למעלה אינו מפסיק אפי' הגדר מחובר מיהו השתא הוה קשיא לן לאידך גיסא אפי' מצד אחד מפסיק בתמיה דתני אם היה שער כותש מכאן ומכאן אינו מפסיק כלומר דהא תני עלה דוקא אם יש שער כותש מכאן ומכאן הוא דאינו מפסיק ומשמע הא אם מצד אחד בלבד הוא מפסיק ואמאי דהא קאמרת שאע''פ שהגדר מחובר הוא ונמשך על פני כל השדה מבלי הפסקה בו אפ''ה הואיל ויש שם שער כותש אינו מפסיק א''כ אמאי אם הוא מצד אחד מפסיק הא מיהת איכא שער כותש ולדידך דלא מהני הגדר להיות נחשב כשתי שדות היכא דאיכא שער כותש אף בשהגדר מחובר א''כ בדין הוא דאף שער כותש שבצד אחד יבטל הגדר אלא ע''כ דבגדר שאינו מחובר ונמשך על כל פני השדה מיירי והשתא טעמא רבה איכא שאם אין כאן שער כותש מפסיק הגדר ומשום דאיכא הכירא בהגדר דלאו שדה אחת היא ואם יש כאן שער כותש מכאן ומכאן אינו מפסיק ומשום דמכיון שאין הגדר נמשך על כל השדה מבטלו השער כותש שמן שני הצדדין ולא מיחזי הכירא דהגדר ואם מצד אחד הוא מפסיק משום דאכתי מיחזי היכירא דהגדר מצד השני והדרינן השתא דכל שהוא נמשך על פני כל השדה ונראה וניכר הרבה כמו הגדר בדין הוא שלעולם יהא מפסיק וא''כ גם בנחל שהוא רחב הרבה אם הוא נמשך על פני כל השדה בדין הוא שיהא מפסיק אפי' בשדה אילן ומדקתני שאין מפסיק בשדה האילן אלא גדר דוקא ש''מ דמתני' דידן בנחל שאינו מחובר ונמשך על כל פני השדה מיירי ובכה''ג הוא דאמרינן דלזרעים דוקא הוא דמפסיק:
Peah
Daf 11a
11a רִבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא הִפְרִישׁ פֵּיאָה מִשָּׂדֶה לַחֲבֵרָתָהּ לֹא קָֽדְשָׁה.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yossé ben Hanina: si dans un champ on a prélevé la pea pour un autre champ, cette opération est sans valeur et la dîme est due.
Pnei Moshe non traduit
הפריש פאה משדה לחברתה. שאמר הריני מפריש עוד כשיעור פאה משדה זו לפטור שדה שאצלה:
לא קדשה. שתהא לה דין פאה להיות פטורה מן המעשרות כדין פאה דעלמא לפי שצריך להפריש מכל שדה ושדה בפ''ע:
רִבִי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא נִתְכַּווֵן לְזַכּוֹת מִן הַמֵּצָר וּשְׁרַע מִינָּהּ. מוּחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יָסָא דְּתַנֵּינָן תַּמָּן מוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. כֵּינִי מַתְנִיתָא שֶׁבֶת בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. חַרְדָּל בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶן מַמְתִּין לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן. רִבִּי יָסָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לִיזָרַע עֲרוּגוֹת עֲרוּגוֹת וְכֹה הוּא אָמַר אָכֵן. פְּשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא מַפְסִיק. לֹא צִירְכָה וְלֹא קִידְּשָׁה מִשּׁוּם פֵּיאָה אִילָא קִידְּשָׁה. תַּנִּי רִבִי אוֹשַׁעְיָא הִפְרִישׁ פֵּיאָה מִשָּׂדֶה לַחֲבֵרָתָהּ לֹא קִידְּשָׁה. וּשְׁמַע מֵימַר אֲפִילוּ מֵיצָר.
Traduction
R. Zeira demanda en présence de R. Yassa: qu’arrive-t-il si l’on se propose de remplir ce devoir en laissant la pea dans le sentier étroit de séparation entre les champs? Il n’y a pas répondu (125)''Littéralement: on l'a laissé tomber. Voir même série, (Qidushin 1, 5) ( 60d); (Baba Batra 3, 1) ( 13d).''. Les paroles de R. Yossé ne se contredisent-elles pas? Car on a enseigné plus loin (3, 2): ''Les autres sages reconnaissent comme R. aqiba, que si l’on a semé de l’anet ou de la moutarde en trois endroits différents, on donne la pea pour chacun spécialement. (N’en résulte-t-il pas qu’on peut prendre dans une part, les parties nécessaires pour toutes les autres?) -Non, voici ce que la Mishna veut dire: pour l’anet il faut prendre la pea en 3 endroits différents, et pour la moutarde en autant d’endroits. Samuel dit qu’il faut agir ainsi parce que certaines parties sont mûres, bien avant que toutes le soient (donc, l’on ne doit pas, pour la partie mûre, ajourner la pea). R. Yassa dit au nom de R. Yohanan que cela tient à ce que lesdits produits sont semés d’ordinaire par carrés (chacun forme un enclos séparé en raison de sa valeur); voilà pourquoi il s’exprime ainsi à cet endroit (R. Yassa adopte donc l’avis de R. Yohanan; et, par suite, le petit sentier sera considéré comme une distinction). Comment donc se fait-il qu’il n’ait pas répondu? En effet, il est évident que (pour le sentier) c’est une séparation manifeste (et qu’il faut donner chaque fois la pea séparément). Il y a seulement doute sur le point de savoir si le prélèvement est un fait accompli (il va sans dire qu’en principe, on ne doit pas la prélever ainsi); mais, au cas où c’est un fait accompli, conserve-t-elle sa valeur ou non? On enseigne, fut-il répondu, que selon R. Oshia la pea prélevée dans un champ pour en libérer un autre est sans valeur légale, et ce sera de même à l’égard du petit sentier étroit qui sépare les 2 champs.
Pnei Moshe non traduit
נתכוין לזכות מן המיצר ושרע מינה. מהו מי אמרינן הא דאין נותנין פאה משדה לחברתה היינו אפילו שאין כאן הפסק אחר אלא המיצר שבין שתי השדות שנתכוין לזכות פאה לעניים משדה זו על מן המצר ולמטה הימנה ובפ''ק דקדושין (בהלכה ה) גריס נמי כעין האי גוונא לענין הקנין בנכסי הגר דבעי התם נתכוון לקנות מן המיצר ושרע מינה משום דקאמר התם לעיל המצר מפסיק בנכסי הגר שאם החזיק בשדה זו לא קנה האחרת ועלה בעי ר''ז שם אם החזיק במצר ונתכוין לקנות המצר ולמטה הימנה אם קונה הוא השדה בחזקה של המצר או לא והיינו כעין הא דהכא לפי שכל המפסיק בנכסי הגר מפסיק בפאה. וקס''ד הכא דהבעיא היא אם המצר חשיב כהפסק בין השדות או לא והיינו דפריך מחלפא שיטתיה דר' יסא דמדלא השיב ליה לר' זעירה כלום ש''מ דקיבל הבעיא מניה ולדידיה נמי ספוקי מספקא ליה והא לקמן משמע דפשיטא ליה דהוי הפסק:
דתנינן תמן. לקמן (בפ''ג בהלכה ב ) מודים חכמים לר''ע דפליגי התם ברישא המנמר את שדהו וכו' ומודים חכמים לר''ע בזורע שדהו שבת הוא אניט''ו בלע''ז או חרדל בשלשה מקומות שכאו''א כמקום בפ''ע היא ונותן פאה מכאו''א וכדמסיק לטעמא:
כיני מתני'. כלומר ואמרינן עלה לקמן דכן צריך לפרש להמתני' דהאי בשלשה דקתני לאו אחרדל בלחוד דסמיך ליה קאי אלא ה''ק שבת בשלשה מקומות או חרדל בג' מקומות. ופליגי התם בטעמא דמודים חכמים לר''ע באלו דשמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן כלומר שאין הכל מתבשל בפ''א אלא לפעמים הראשון שנזרע כאן מתבשל הוא מקודם להאחרון שנזרע אח''כ במקום אחר בשדה זו ולפיכך אין מצטרפין לפאה ונותן מכל אחת ואחת:
ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר. דבלאו הכי איכא טעמא אחרינא מפני שכן דרכן של מינין הללו לזרוע אותן ערוגות ערוגות וכל ערוגה וערוגה כשדה אחת בפ''ע נחשבת היא אלמא דס''ל לר' יסא שאפי' ערוגות ערוגות שהן בשדה אחת נחשבות כאו''א כשדה בפ''ע לענין פאה:
וכה הוא אומר הכן. בתמיה והכא גבי מיצר שבין שתי השדות ספוקי מספקא ליה אי הוי הפסק או לא:
פשיטא ליה שהוא מפסיק. הא ודאי פשיטא ליה דהמיצר הוי כהפסק בין שדה לשדה והיינו דלכתחלה צריך שיתן פאה מכאו''א כדשמעינן מהאי מתני' דפ''ג והתם לכתחלה הוא דקאמר נותן פאה מכל אחת ואחת:
לא צורכה דלא קדשה משום פאה אי לא קדשה. כי קא מספקא ליה לא צורכה אלא בדיעבד אם נתן משדה זו על חברתה אם קדשה משום פאה או לא קדשה דאע''ג דמיצר חשיב כהפסק מ''מ לא דמי להנך דמתני' הנחל והשלולית כו' דנהי דאמרי' לעיל דאף בדיעבד לא קדשה משום פאה שמא דוקא להני דמני במתני' הוא דקאמר דהפסק גדול הוו אבל המיצר מיבעיא ליה אם בדיעבד נמי אין כאן תורת פאה לפוטרה מן המעשר או לא:
ושמע מימר אפי' מצר. ושמע מינה מדתני סתם לא קידשה ולא מחלק מידי דאמרינן אפי' בהפסק מצר מחשבינן לענין דיעבד נמי כשתי שדות:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר חֲצוּבוֹת מַפְסִיקִין לְפֵאָה. רַב חִסְדָּא בְּעִי בָּהֶן חִלֵּק יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ. אֲתָא רִבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא בָּהֶן תִּיחֵם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ.
Traduction
R. Yossé ben Hanina dit: les intervalles creux (126)Ou, selon d'autres, une certaine plante à racines verticales. Voir Babli, (Baba Batra 55b). Comp. Ci-après, (Kilayim 1, 7) séparent les 2 champs, et pour eux, il y a lieu de donner les 2 peas. C’est cette séparation, remarqua R. Hisda, que Josué employa pour tracer les limites des tribus en Palestine; R. Hanina vint rectifier cette tradition de R. Hisda et dit en son nom: Josué se servit de ce mode de distinction pour délimiter les frontières du territoire d’Israël (Jos 13, 7 et suiv.).
Pnei Moshe non traduit
חצובות. הוא חצובא והוא מין עשב שיורד ויונק כנגדו ואינו יונק מן הצדדין:
רב חסדא בעי. למימר בהן חלק יהושע את הארץ לשבטים:
אתא ר' חנינא בשם רב חסדא ואמר דבלשון הזה אמר בהן תיחם יהושע את הארץ לגבולותיה סביב:
שְׁלוּלִית. כָּל שֶׁהִיא מוֹשֶׁכֶת. נַחַל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ מוֹשֶׁךְ.
Traduction
Un cours d’eau, un canal, un chemin particulier, une grande route.'' On appelle tylwlç tout cours d’eau (fleuve ou rivière), et ljn une rigole, fut-elle vide (127)Selon le commentaire Schnôth Eliahou, on entend par là tout cours d'eau, fût-ce d'eau stagnante (mais non vide).. –
Pnei Moshe non traduit
שלולית. דקתני במתני' דוקא כל שהיא מושכת וקבועה אבל נחל כיון שהוא רחב ביותר אע''פ שאינו מושך נתכוון על כל פני השדה הוי הפסק.
נִתְכַּווֵן דְּתַנֵּינָן דֶּרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים מַה צוּרְכָה אֲנָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ דֶּרֶךְ הָרַבִּים אֵינוֹ מַפְסִיק לְאִילָּן אֶלָּא גֶּדֶר. מִכֵּיוָן דְּתַנֵּינָן שְׁבִיל הַיָּחִיד שְׁבִיל הָרַבִּים מַה צוּרְכָא לְהוֹצִיא אֶת הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינוֹ קָבוּעַ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
Traduction
Puisque l’on a mentionné comme séparation des chemins particuliers (128)Voir plus loin, (Kilayim 4,7)., à quoi bon parler de la voie publique? (Cela ne va-t-il pas de soi?) C’est pour dire que tout cela ne sert de séparation qu’entre diverses sortes de verdures; mais, entre les plantations d’arbres, la clôture seule sert de distinction (§ 3). De même, après avoir indiqué comme séparation le sentier particulier, à quoi bon parler d’un sentier général? Pour en exclure un tel sentier qui aurait cette destination fixe en été, non en hiver (sans quoi, on eût pu croire que tout chemin public sépare, ne fut-il d’usage qu’en été, de suite après la moisson)
Pnei Moshe non traduit
מכיון דתנינן דרך היחיד. א''כ ודרך הרבים מה צורכה למיתני הלא כ''ש הוא:
אלא מימר לך אפי' דרך הרבים וכו'. משום הסיפא אצטריך דצריך לאשמעינן דאפי' דרך הרבים אינו מפסיק בשדה אילן אלא גדר:
מכיון דתנינן שביל היחיד. א''כ שביל הרבים מה צורכה למיתני:
להוציא את הקבוע וכו'. וקמ''ל דאפי' שביל הרבים צריך שיהא קבוע אף בימות הגשמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source